לפני כתריסר שנים או יותר היו ברחבי ארצות הברית מיליוני מחוסרי-דיור, "הומלסים", שהיו גלויים לעין כל ונחשבו מטרד חברתי. האמריקנים לא ממש אהבו לראותם. הם התגוררו בקהילות, במקומות אופייניים להם, כמו: פארקים, מתחת לגשרים גדולים, אולי גם בסמוך למרכזי קניות ששם יכלו לחפש ואולי גם למצוא מזון בפחי האשפה. אבל בשנים האחרונות הם נעלמים מן השטח. נראה כי, רבים מרחובותיהן של ערים שונות בארה"ב "נוקו" ממחוסרי-דיור.
השאלה היא: לאן נעלמו מחוסרי הדיור בארצות הברית?

התמונה – הלא סופית עדיין – היא שלאחרונה נחקק באי אילו מדינות בארה"ב (בקרוליינה ובקליפורניה, למשל) חוק שעל-פיו להיות מחוסר דיור, זאת עבירה פלילית היות שזה מנוגד לחוק. מרגע שחוק זה נחקק – הוטל על השוטרים לאסור את מחוסרי הדיור באותן מדינות ולהשליכם לכלא. וזה מה שאכן מתרחש – בקצב מואץ מאד בחודשים האחרונים ובקצב קדחתני במיוחד בשבועות האחרונים. ואכן, מאז אותו חוק, שוטרים באותן מדינות פשוט תפסו/תופסים בכוח ברוטלי וללא כל התראה מוקדמת כל מחוסר-דיור שנמצא בטווח הראייה שלהם, אוזקים אותו, ומשליכים אותו לניידת. ואז מציבים בפניו שתי אפשרויות:
– להיכלא בכלא פדרלי (של הממשלה) או – לחילופין –
– להסכים להיות מובל, אך ורק בהסעה של ארגון FEMA) – FEMA Shuttle), אל מה שהשוטרים מציגים בכינוי "מחסה אל מחוץ לעיר". (A Shelter outside Town), ללא כל תוספת הסבר.
במלים אחרות: האפשרות שלהם היא לבחור בין מגפה לדֶבֶר.
מאליו מובן שמחוסרי-הדיור חסרי-האונים נוטים לבחור ב"מחסה שמחוץ לעיר" משום שהמלה "מחסה" מרמזת ומקפלת בתוכה הבטחה למזון ולמקום לינה. אלא שאיש אינו מגלה להם שאותו "מחסה" איננו אלה מתקן כליאה, או מחנה ריכוז (ולעתים אף השמדה) של FEMA.
מאותו מתקן כליאה הם אינם רשאים לצאת אלא ברשות סוהריהם. בתי הכלא מאובטחים בשמירה קפדנית, מוקפים גדר כפולה – כנראה חשמלית – עם מגדלי שמירה וניטור אלקטרוני 24 שעות ביממה. ממש כמו מחנות הריכוז וההשמדה הגרמנים – אלא שמשוכללים פי כמה ומצוידים בכל הטכנולוגיה העכשווית, ההופכת אותם למקום שממנו אין הימלטות ואין חזרה. ואכן, על פי העדויות בסרטוני יוטיוב של אזרחים בארה"ב, איש מקרב מחוסרי הדיור שנלקחו לאותם מחנות – לא נראה מעולם חוזר אל החברה ואל ארץ החיים.
על-פי דיווחי היוטיוב, מכל מקום, הפעולה ה ר א ש ו נ ה שמבצעים בהם מיד עם הגיעם למתחם הכליאה היא: תופסים אותם בכוח (למעשה, באלימות) ונגד רצונם מזריקים מתחת לעורם (באזור כף היד) שבב אלקטרוני שמאותו רגע ואילך משדר למרכז המידע והבקרה שאליו הוא מחובר את כל אשר הם מדברים, מתכננים, עושים. שבב אלקטרוני זה הופך אותם לעבדי נצח. מאותו רגע ואילך, גם אם ישוחררו – מרכז המידע של FEMA או של כל רשות ממשלתית אחרת יוכלו לאתר אותם בכל רגע נתון, אם ירצו לצוד אותם ולכלאם מחדש. מאליו מובן כי בכלא הם אינם מקבלים מזון בחינם. הם עובדים בשכר מזערי והופכים למעין עבדים, לכוח-אדם כמעט חינמי. זה – במקרה הטוב שמתירים להם לחיות. מצב זה משרת לעילא ולעילא את תאגידי הענק הפונים אל אותם בתי כלא כדי לזכות בכוח אדם כמעט-חינמי זה, וכך הם מכפילים ומשלשים את עושרם, האגדי בלאו הכי. הדפוס הזה היה קיים גם בתקופת השואה והוא זה שהעשיר עושר אגדי חברות-תעשייה כמו:TELEFUNKEN BECHTEL, FARBEN, BOSCH ועוד.
ברוכים הבאים לסדר העולמי החדש.
ההומלסים נלקחים ראשונים למחנות הריכוז של FEMA
מחוסרי דיור הנעלמים באופן מסתורי מסאלט לייק סיטי.
הומלסים נעלמים בכל רחבי אמריקה לבלי שוב וללא הסבר.
מחוסרי דיור נלקחים לבלי שוב למחנות ריכוז של FEMA
אם אתם סקרנים ללמוד ביתר הרחבה על מחנות הריכוז של FEMA ועל החוקים שנחקקו בארה"ב לפני למעלה מעשור כדי להעניק גושפנקה חוקית ולאפשר את הקמתם ואת תפעולם של מרכזי כליאה אלה על בסיס חוקי – בהשראת הקונספירציה, כמובן, שהיא הסדר העולמי החדש – אתם מוזמנים לקרוא על כך בספרי
כל בעלי הפרוטוקולים של זקני ציון: הקנוניה, של מי ומהי
קישור לספר: consprotocols.co.il